התאמה אישית בעידן החדש
נשלח 20 אוגוסט, 2009 - נושאים כללי | 9 תגובות
דף הבית החדש של נענע10, כך הוכרז הבוקר, אמור ללמוד את הרגלי הגלישה של המשתמשים ולהתאים להם דף בית מותאם אישית, המציף תכנים שימושיים עבורם. כבר כמה שנים שפורטלים חושבים בכיוון ההתאמה האישית, ומנסים אותה בדרכים שונות. בתפוז, ביתו הקודם של גיא אליאב, מנכ"ל נענע10, הקצו אזורים מותאמים אישית בדף הבית לגלישה מהירה לקהילות מועדפות. אולם מה שהיה טוב לאתר מבוסס תוכן גולשים לא התאים לאתרי התוכן המסורתי והפורטלים, אשר המשיכו עם הגישה הישנה: דף בית אחיד לכל הגולשים, כולם רואים אותו הדבר, ברוח מדורת השבט הישנה. הפופולריות הגבוהה של הרשתות החברתיות בישראל, ובראשן פייסבוק, סיפקה תמיכה לגישה ההפוכה, ולאחר שהגולשים כבר התרגלו שדף הבית שלהם הוא דינמי ומשתנה לפי רשימת החברים, הונח הבסיס לשינוי דומה בפורטלים הוותיקים.
אבל אם הולכים בכיוון הזה, יש נקודה למחשבה שכדאי לשים לב אליה:
דף הבית החדש ילמד את ההתנהגות האקטיבית של הגולש, אבל יתעלם מגלישה פסיבית. זאת אומרת, כאשר הגולש יקליק על ידיעת תרבות, המערכת תזהה שיש התעניינות בידיעת תרבות. אחרי שזה יקרה כמה פעמים, המערכת תסיק שהגולש מתעניין בתרבות ותציג לו ידיעות תרבות בראש העמוד, על חשבונן של ידיעות החדשות שמופיעות כברירת המחדל. יש בזה הרבה היגיון, אבל זה מתעלם מדרך הגלישה הפופולארית באתרי תוכן וחדשות שכוללת סקירה של התוכן ורפרוף על העמוד כדי לצפות בכותרות בלבד. כשאנשים נכנסים ל-Ynet, לדוגמא, הם לא תמיד מקליקים על הידיעה הראשית – אבל חשוב להם שהיא תמשיך להיות שם, ושהיא תספק את המידע על הדבר הכי חשוב שקורה כרגע, לפני שהם ממשיכים הלאה. באותו האופן, אי הקלקה על ידיעות חדשות ותכנים אחרים בדף הבית של נענע10 לא בהכרח ילמדו על חוסר עניין.
אז מה הפתרון? אם כבר מדברים על רשתות חברתיות, אפשר לגייר את אחד הכלים המוכרים בפייסבוק: פעולת Like. הגולשים כבר התרגלו להשתתף באתר כחלק מפעולת צריכת התוכן, ולהביע דעה עליו תוך כדי הצפייה בו. יכול להיות שנענע10 צריכה ללכת בעקבות הרשתות החברתיות, ולשלב קישור Like צנוע לצד הכותרות או אזורי התוכן השונים. בצורה זו, הגולשים יוכלו להשפיע על התאמת דף הבית בדרכים נוספות מלבד כניסה ישירה לכתבה, ונענע10 תוכל ללמוד הרבה יותר על הרגלי הגולשים וההעדפות שלהם.
פייסבוק – הגיע הזמן להיפטר מהמעריצים
נשלח 25 יולי, 2009 - נושאים מדיה חברתית, פייסבוק | 3 תגובות
החלוקה של פייסבוק בין פרופיל אישי לדף מסחרי היא הגיונית. בפייסבוק רוצים שתדע מתי אתה בקשר עם אדם ומתי אתה בקשר עם חברה מסחרית. עד כאן הכל בסדר. הבעיה מתחילה כשרוצים להצטרף ולהיות בקשר עם אותו חבר חדש: כי בעוד שלפרופיל יש חברים, לדף בפייסבוק יש "מעריצים".
בעבר, דף בפייסבוק שימש להערצה של איידולים – בתחום המוסיקה, הספורט, התרבות. מי שהקים את העמודים האלו ותחזק אותם לא היו האנשים שעומדים מאחורי השם (מייקל ג'ורדן או מדונה) אלא מישהו שמאוד מעריך אותם, והעמודים תפקדו כמו אתרי מעריצים שאינם האתרים הרשמיים. בהקשר הזה, השימוש שפייסבוק מנסה לשמר היה מאוד הגיוני, והחברים בדף אכן אינם חברים של מייקל ג'ורדן אלא מעריצים.
אבל ברגע שפייסבוק הפכו את מבנה הדף לזהה לעמוד פרופיל, והגדירו שהוא הכלי היחיד שבו הם מאשרים להציג ישות מסחרית – הגיע הזמן להיפטר מהמושג מעריצים. פייסבוק לא מסתפקת בתנאי שימוש מאיימים, היא גם מונעת טכנית לרשום פרופיל ללא שם פרטי ומשפחה וחוסמת מילים שהיא מזהה אותן כמסחריות. אחר כך היא גם עוברת מדגמית על פרופילים ושולחת מיילים מתריעים לפרופיל שמנהל לדעתה פעילות מסחרית.
הבעיה היא, שמושג המעריצים הוא מרתיע, ואנשים לא רוצים להפוך למעריצים של חברת סטרט אפ או של שירות בנקאות. הם כן מוכנים, במקרים רבים, להיות חברים של אותו גוף מסחרי, ולקבל את העדכונים שלו. הרתיעה הפסיכולוגית הזו עולה הרבה לחברות שרוצות לעשות שימוש נכון וידידותי בפייסבוק, ואני מקווה שפייסבוק יתעוררו ויסיימו את הפיאסקו המגוחך הזה.
גרומינג בעידן הדיגיטלי
נשלח 14 יולי, 2009 - נושאים כללי, מדיה חברתית | 3 תגובות
תרגיל קטן, שערך אתמול ג'ו הווארד בכנס גלובס ו-TWS, המשיך לחלחל לחיי היומיום שלי והאיר לי משהו חדש על התקשורת שאני מנהלת. הווארד, מרצה בביה"ס לקריאטיב של סאצ'י & סאצ'י, מעניק חשיבות רבה ל-social grooming, אותו מושג חמקמק שקשה לתרגם אותו לעברית. המושג מתאר במקור את פעולת הניקוי ההדדית שבעלי חיים מבצעים אחד בשני ומושאל לחיים האנושיים המודרניים. מה נחשב גרומינג של המין האנושי? שיחות חולין, מגע קרוב, תקשורת לא פורמלית, וכל הפעולות שמחזקות את היחסים החברתיים בתוך הקבוצה. בהקשר לעולם העסקי, גורס הווארד שאת הפעילות החברתית (גרומינג) במקום העבודה צריך לטפח ולתת לה לקחת נפח של עד 40% מזמן העבודה, במקום להתייחס אליה כאל מכשול המונע יעילות והשגת יעדים מקצועיים.
הווארד ביקש מאיתנו לשחק משחק תפקידים: נהלו שיחה עם האיש שיושב לצידכם – אחד מכם הוא ספר, השני מבקש תספורת. השיחה נפתחת בבקשה לקבל תספורת אבל כל המשפטים שלאחריה צריכים להיפתח ב"כן, אבל" (Yes, but). השיחה שלי נראתה כך: אני רוצה להסתפר, כן אבל רק בעוד שעתיים, כן אבל אני צריכה את זה עכשיו, כן אבל יש לקוחות שממתינים, כן אבל אני הגעתי לפניהם, כן אבל… הווארד עצר אותנו ושאל: כמה מכם הצלחתם לקבל תספורת? כמובן שאף אחד. תרגיל ההמשך ביקש לפתוח כל משפט ב"כן, ו" (Yes, and), מה שהוביל לכך שאנשים קיבלו תספורת ובדרך גם עוד שירותים נלווים אחרים, צנועים יותר או פחות. הנמשל פשוט עד כדי גיחוך: הבחירה לנהל את השיחה עם הקולגות בעבודה בצורה מאפשרת, במקום בצורה של מאבק, תטפח את הרעיונות שלהם ותיתן מקום ליצירתיות, התפתחות ושביעות רצון.
כאילו לא למדתי כלום, ניהלתי בערב שיחה עם חברה בשיטה "הישנה". אחרי חצי שעה, שמתי לב כמה פעמים אני מגיבה לדברים שלה ב"כן אבל" ועד כמה זה חוסם את השיחה. בדרך התקשורת הזו, אני אולי יוצאת צודקת, אבל לא בטוח שזה משפר את מצב הרוח שלה או תורם לה להבנת ההתלבטויות האישיות. הנטייה להיות חכם יותר מבן השיחה שלך ולהראות לו כל הזמן את המכשולים היא מאוד מגבילה. בעוד שדרך תקשורת שמאפשרת לבן השיחה להתקיים ולרעיונותיו לפעפע יכולה להוביל למקומות חדשים.
גם בעולם הסושאל מדיה, אנחנו מקיימים יחסי גרומינג שמעוררים בנו תחושות חמימות בסיסיות – שכנראה הולכות אחורה עד לראשית האבולוציה. כל ריטוויט (RT) או ריפליי (reply) בטוויטר מספקים לנו סוג של ליטוף, שמחזק את היחסים החברתיים, ומספק תמיכה לרעיונות שלנו בצורה של "כן ו". מה שכן, עדיין לא החלטתי אם תיקון שגיאות הגהה בפומבי נעימה כמו פליית כינים מהפרווה.
איך מייצרים תוכן טוב במדיה חברתית?
נשלח 9 יולי, 2009 - נושאים מדיה חברתית | 2 תגובות
המצגת ברשת של Hubspot פיצחה את כל סודות המדיה החברתית ופתרה את כל הסוגיות הפתוחות בעולם השיווק. טוב, אז היא לא, אבל היא הציפה כמה נושאים מעניינים בתחום השיווק לגולשים ויצירת מערכות יחסים חדשות עם הלקוחות. למי שפספס את הוובינר, ניתן לראות את השקפים כאן, וציינתי לעצמי כמה נקודות שמשכו את תשומת לבי:
• איך מגיעים לאתר? בעבר התבססו רק על חיפוש כדי להגיע לאתר, וכיום המדיה החברתית מעודדת תנועה גדולה. Hubspot עצמם מדווחים כי 15% מהתנועה אליהם מגיעה ממדיה חברתית.
• איך מתקשרים עם הקהל? בדיוק עם אותם הכישורים שאנחנו מיישמים בעולם האמיתי: לפגוש אנשים, לבנות מערכת יחסים ולייצר אמון.
• איזה תוכן לייצר? התוכן שהקהל שלכם ישמח לצרוך ולהפיץ לחבריו הוא לא המידע הרשמי על החברה. אל תכתבו להם על המוצרים של החברה, אלא דברו איתם על הבעיות שלהם ועל הצרכים שלהם.
• פעילות במדיה הולכת יד ביד עם תוכן – כדי למשוך את הקהל לאתר ולייצר Conversion (המרה של הקהל ללקוחות), לא מספיק לנהל שיחה במדיה חברתית. צריך לייצר תוכן כל הזמן, כדי שהשימוש במדיה חברתית יפנה את הקהל לצריכת התוכן באתר.
• איך מייצרים תוכן? אפשר לייצר תוכן מכל דבר. קיבלתם מייל עם שאלה מלקוח? במקום להשיב לו במייל, פרסמו בבלוג פוסט תשובה והפיצו אותו בצורה רחבה. למדתם משהו חדש מהקולגה שלכם? אל תשאירו את המידע בתוך החברה, שתפו אותו עם לקוחותיכם.
• שתפו תכנים של אנשים אחרים – כך תייצרו איתם שיחה, תיכנסו לרדאר שלהם ועל הדרך גם תספקו תוכן איכותי ללקוחותיכם. בדרך זו תבנו מערכות יחסים ואמון, שיעזרו להפיץ את התכנים שלכם בצורה טובה יותר.
ואם יש לכם שאלות המשך לריק ברנס, מנהל השיווק ב-Hubspot, הוא מתכנן להתנחל בפורום עד סוף השבוע ולהשיב לפניות.
ממשק המשתמש הגרוע בעולם
נשלח 28 יוני, 2009 - נושאים שמישות | 12 תגובות
זה עצוב איך שפעולה כל כך פשוטה וסטנדרטית כמו לוגין הפכה להיות בלתי אפשרית בממשק המשתמש הגרוע הבא:
באתר Goosync, עיצוב שדות הלוגין, מיקום שם השדה בתוך הטופס וצבע הפונט האפור – מרמזים על כך שהקלקה על השדה תעלים את הכיתוב (username) ותאפשר להקליד במקומו את שם המשתמש. למדנו את זה מהרבה אתרים קודם.
אבל במקרה של GooSync, הקלקה על השדה לא מעלימה את הכיתוב, וניסיונות לסמן את שם השדה ולמחוק אותו אינם עובדים. ביליתי דקות ארוכות בניסיונות הקלדה כושלים אל מול הטופס הארור, עד שהבנתי: הכיתוב הוא שם השדה שמופיע באופן קבוע, ולצידו יש תא "נסתר" שאמורים להקליד בו את שם המשתמש.
מי לימד אתכם לעצב? או ששם השדה נפרד מהשדה וברור איפה צריך להקליד, או ששם השדה בתוך הטופס עד שמקלידים. אז למה ככה, למה?
נ.ב. מילא ממשק המשתמש העגום, גם שירות הסנכרון בין יומן גוגל לנוקיה E71 לא עבד לי. המלצותיכם יתקבלו בברכה.
וולפראם לא מתחרה בגוגל
נשלח 18 מאי, 2009 - נושאים טכנולוגיה, כללי | 3 תגובות
לא תמצאו כותרת שמסקרת את Wolfram Alpha שלא כוללת בתוכה את השם גוגל. עם השקת השירות החדש והמסקרן, נקבעה מסגרת סיקור קבועה שמציבה אותו בתחרות עם גוגל: האם וולפראם יחליף את גוגל? האם מדובר בגוגל קילר? נכון, הסיקור הופך להיות יותר מעניין כשמדמים מלחמה, והנושא החדש נגיש יותר לקהל הרחב כאשר משווים אותו למנוע החיפוש הפופולרי בעולם, אז מה אם זה מטעה ולא מדויק, פוליצר כבר לא נקבל.
בואו נגיד את זה ברור: וולפראם לא מתחרה בגוגל. וולפראם, אם יעבוד כמו שמצפים ממנו, יספק שירות משלים לגוגל. הוא מציע דרך חיפוש אחרת של מידע, והגולשים יפנו לכלי המתאים, גוגל (ומנועי חיפוש אתרים אחרים) או וולפראם לפי הצורך האד הוקי שלהם. גוגל לא ימות, ואנשים לא יפסיקו לחפש אתרים.
וולפראם מקרב את החיפוש לדרך החשיבה האינטואיטיבית שלנו. שנים עמלנו על המרת צורת החשיבה שלנו לחשיבה מחשבית, וניסינו להתרחק מהאינטואיציה. את השאלות בשפה טבעית המרנו לשפה שתאפשר לנו להשתמש במוצר, ועכשיו וולפראם מציע לנו לחזור לדרך החשיבה הטבעית שלנו. התרגלתי לתרגם שאלה כמו "מה גודל אוכלוסיית תל אביב" לחיפוש אתרים שמדברים על תל אביב, או אתרים שמשווים היקפי אוכלוסיות בערים שונות בעולם. וולפראם יאפשר לי להגיע ישירות למידע. אבל האם זה אומר שכל צרכי המידע שלי בחיים יסופקו על ידי וולפראם? בוודאי שלא. אם אני נוסעת לניו יורק, ורוצה לדעת אילו הופעות מוסיקה או הצגות תיאטרון מתקיימות בה, להשוות מחירים ולהזמין כרטיסים מראש, אני עדיין אפנה לגוגל. לצער העיתונאים הנלהבים, וולפראם לא יהרוג את גוגל סטארז.
לעומת זאת, יש מי שכבר מקונן על מותה של וויקיפדיה. אם המידע המעובד יגיע בקלות ובישירות ממנוע חיפוש התשובות החדש, אולי ידלגו הגולשים על הערכים המקבילים בוויקיפדיה. ובכן, עדיין לא צריך לשבת שבעה על וויקיפדיה. לא כל כך מהר יגוז הכוח האדיר של מידע דינמי, המעודכן כל העת על ידי גולשים, שמאפשר לנהל שיחה על ערכים ולקבל לינקים משלימים מתוך כל פריט מידע. יכול להיות שוולפראם יחסוך לי גישה לחלק מהערכים, אבל הוא בעיקר יאפשר לי לקבל מידע מתקדם יותר שלא זמין בוויקיפדיה, כזה שעורך השוואות, חישובים והתאמות לשאלה הספציפית שלי.
ולסיום, השלמת קריאה: ראיון של גלעד נס בכלכליסט עם קונרד וולפראם.
Talk the Talker
נשלח 16 מאי, 2009 - נושאים טוויטר, מדיה חברתית | 5 תגובות
טוקר, הממשק הישראלי לטוויטר של נענע, הושק הבוקר והבלוגספירה מלאה בספוקלציות. יצליח או לא יצליח? צריך טוויטר בעברית או לא צריך?
אמנם עוד לא המציאו את כפתור הפאסט פורוורד לעתיד כדי לראות אם צדקנו, אבל התחושה שלי היא שטוקר הוא הדבר הנכון בזמן הנכון. טוקר מתאים למשתמשים המתחילים, אלו שאינם מורידים תוכנות ומשתמשים באפליקציות צד שלישי להתחבר לטוויטר, שלא מעדכנים מהסלולר ושיש להם מחסום כניסה בדמות השפה או האתגר הטכנולוגי. השירות החדש מנצל את הבאז בצורה מצוינת ומושק בדיוק ברגע המתאים. הצורך וההתעניינות כבר נוצרו על ידי סיקור היתר התקשורתי בתקופה האחרונה, ונענע מציעה לאנשים דרך קלה ונוחה להיכנס לטרנד. עברית? מכירים. נענע? מכירים. פוש קטן ומצטרפים לחגיגה העולמית.
בנוסף, נענע מציעה נקודת פתיחה טובה למי שלא יודע מה לעשות עם השירות. ההצגה של סלבז ואנשים מומלצים מסמנת לאנשים מאיפה להתחיל, ומספקת להם גישה להכרות עם השימושים המקובלים של השירות.
אחרון חביב: האפשרויות המובנות לצירוף נושאים וכתובות מקוצרות, והצגת תמונות בגוף הטוויט, מציעות לגולשים המתחילים כלים שחסרים בטוויטר הבסיסי.
אז נכון, לקרוא אנגלית בטוקר זה לא הכי כיף, חסרות פונקציות כגון צירוף תמונה, הניסוח של שמות הכלים אינו אחיד (משתמשים או עוקבים?) והשירות עדיין לא מושלם, אבל הוא התחלה טובה והימור נכון. אם נענע תהיה קשובה לפידבק ותשפר את השירות תוך כדי הרצה, יש לה פוטנציאל גדול מאוד לנכס אליה את המסה הרחבה של הגולשים הישראלים.
הנוקיה ואני, או: השימושיות נמצאת בפרטים
נשלח 27 אפריל, 2009 - נושאים טכנולוגיה, שמישות | 4 תגובות
אחד היסודות בבניית מערכת שימושית הוא התבססות על סטנדרטים והרגלי שימוש. אם יש דרך שבה המשתמשים כבר רגילים לבצע פעולות, עדיף במקרים רבים ליישם אותה על פני לייצר דרך חדשה שהמשתמשים יצטרכו ללמוד. נכון שמערכות חדשניות לעיתים טורפות את הקלפים ומייצרות לנו מרחב פעולה חדש שלא חשבנו עליו (מי אמר אייפון ולא קיבל) אבל ללכת באופן קבוע נגד המשתמשים לא יכול להועיל.
השימוש בחלונות ובאופיס של מיקרוסופט, ועוד ועוד במערכות נוספות, לימד אותנו שצריך ללחוץ על שמירה לפני כל יציאה מהמערכת. ברור לנו שכל פעולה שאינה כוללת את המילה "שמירה" באופן מפורש, תביא לאיבוד המידע שעמלנו עליו, ואנחנו נחשוב פעמיים לפני שנצא ממסמך, נלחץ על לינקים בתוך טפסים באינטרנט, ובאופן כללי לפני שנעשה פעולות שחלילה ישבשו את מה שקורה במסך הנוכחי.
ההרגל המוטבע הזה עמד בפני מבחן בעת שימוש בסיסי במכשיר הסלולרי החדש שרכשתי: Nokia E71. כמו כל משתמשת ממוצעת, אני מוסיפה ומעדכנת פרטי מידע: אנשי קשר, הערות ומסמכים. וגם עכשיו, חודשיים אחרי שהמכשיר ברשותי, אני עדיין מתבלבלת בכל פעם שאני רוצה לשמור פרטי איש קשר חדש בגלל עניין אחד קטן: כפתור השמירה של הנוקיה שלי נקרא "בוצע".
כאשר אני נמצאת במסך הוספה או עריכה של פרטי איש קשר, לדוגמא, כפתור הפעולה הימני במכשיר מציג "בוצע" והכפתור השמאלי מציג את האופציה "אפשרויות", שלחיצה עליו פותחת תפריט עם אפשרויות נוספות. מבחינה לוגית, יש בכך הגיון. ערכתי מידע ועם הסיום, הגיוני שאודיע על כך למערכת בלחיצה על "בוצע". אבל מה לעשות שההיגיון הפנימי שלי, המבוסס על שימוש בהרבה מערכות אחרות, אומר לי ש"בוצע" הוא שם קוד ל"צא ללא שמירה"? אז בכל פעם שאני רוצה לשמור איש קשר, אני מחפשת את המילה "שמור", שמבטיחה לי שהפעולות שביצעתי נקלטו בהצלחה. במקום זאת, הכפתור הקטן הזה גורם לי לבהות מספר שניות בבלבול במסך, לחפש את אופציית השמירה בתת התפריט "אפשרויות", לעצור את רצף הפעולות שלי – פשוט בגלל שאני לא מצליחה לחוות ביטחון בלחיצה על "בוצע". גם אחרי שאני לוחצת על האופציה הזו, אני חוזרת ידנית לצפייה בפרטי איש הקשר כדי לוודא שהשינוי אכן עודכן. וכך התיוג לכפתור אחד קטן, אך משמעותי, משפיע על כל חווית השימוש שלי והזנת המידע במערכת.
הגולשים קודמים לפיצ’רים
נשלח 4 מרץ, 2009 - נושאים מדיה חברתית | 5 תגובות
היוזרים לא מחכים לאף אחד. אם השירות שבו הם משתמשים לא מציע את מה שהם צריכים, הם כבר ימצאו את הדרך לעקם אותו כך שזה יעבוד להם. וכאשר חסרים להם פיצ'רים מובנים, הם ישתמשו בדרכים עוקפות ועקלקלות כדי להשיג את מה שהם צריכים.
משתמשים עסקיים בטוויטר, לדוגמא, רוצים לספר על עצמם בהרחבה בעמוד הפרופיל האישי. השירות המוגבל מאפשר להם לציין כמה מילים ולצרף לינק. אבל מה אם רוצים יותר? פשוט מאוד, מעלים תמונת רקע לעמוד הכוללת את המידע הרצוי, לוגו, קישורים כיד המלך, תמונות ופרטים נוספים לפי הצורך.
ובאתרי התוכן, גולשים מגיבים לכתבות עם הקידומת הידועה "למספר 18" כדי לנהל דיון במערכת שאינה מספקת שרשור טוקבקים. אי היכולת הטכנולוגית לשרשר תגובות לא תוכל לחסום את הצורך הבסיסי לקיים שיחה ודיאלוג, והמשתמשים מצאו דרך עקיפה להתייחס אחד לשני בכלים הקיימים.
שירותים טובים ישתמשו בעדויות הללו כדי לזהות את צרכי המשתמשים ולפתח פיצ'רים חדשים, שמספקים להם מענה מובנה ונוח. YouTube זיהו שהמשתמשים מפנים את חבריהם לצפות בנקודת זמן ספציפית בתוך הסרטונים, והטמיעו קישורים עמוקים לאותן נקודות זמן. פייסבוק ראו שהמשתמשים מתייחסים להודעות סטטוס של חבריהם על גבי הקיר, באופן נטול הקשר והיררכיה, והוסיפו (אמנם, לאחר תקופה ארוכה מדי) את היכולת המתבקשת להגיב לסטטוס. Ynet שידרגו את הטוקבקים כדי לאפשר שרשור תגובות, ובישרא-בלוג, בראשית ימיו, הוסיף יריב חבוט את האפשרות להציג תמונה ברשימות הבלוג, לאחר שמשתמשים עקפו את היעדר הכלי המובנה וקישרו ב-html לתמונה המאוחסנת על שרתים חיצוניים.
ואנקדוטה לסיום, על הצד השני והאפל של הרחבת השימוש בידי המשתמשים. כשהשקתי בפורומים של נענע, אי שם ב-2004, את האופציה לעצב בצבעים את הטקסטים בהודעה, היה אחד הצבעים – לבן. אלוהים יודע מה חשבתי לעצמי, כשאפשרתי בהיסח הדעת להציג טקסט בצבע לבן, כאשר רקע ההודעות היה לבן ואפור בהיר לסירוגין. הפיצ'ר הלא נחוץ הזה זכה לשימוש חתרני ולא צפוי בידי קבוצת משתמשים מתקדמים, והם השתמשו בו כדי להסוות טקסטים בתוך ההודעות שלהם. את הטקסטים הם ידעו לקרוא על ידי סימון עם העכבר, שהציג אותם על רקע כחול. באופן הזה הם שתלו הערות אירוניות שמתקשרות עם הטקסט הגלוי, ויצרו לעצמם זירת משחקים עם חוקים משל עצמה.
טוויטר מותאם אישית
נשלח 22 פברואר, 2009 - נושאים טוויטר, מדיה חברתית | 18 תגובות
הבנתי סופית, שטוויטר הפך להיות משמעותי בחיי, בבוקר יום שישי, שבו למדתי שיורד גשם בחוץ על בסיס העדכונים מהשירות ולא בגלל שפתחתי חלון. טוויטר הפך להיות חלק אינטגרלי בפעילות האינטרנט שלי, ומגוון השימושים בו רק הולך וגדל. אבל יש פער מוזר בין המרכזיות של טוויטר בסבך הרשתות החברתיות ובין בסיסיות המוצר והיעדר פיצ'רים מתבקשים. אמנם יש שלל תוספים וכלים המתממשקים לטוויטר בקלות ומוסיפים לו יכולות חדשות. אבל טוויטר ממש לא מרגיש כמו פייסבוק, שם אני מרגישה שחסר לי פיצ'ר ויומיים אחר כך שהוא כבר קיים, כאילו מישהו קרא את מחשבותיי. יתכן שפשטות המוצר הוא חלק ממקור המשיכה שלו, ושיש משהו נוח בכך שטוויטר הוא בסך הכל רשימה של עדכונים, ללא עשרות כפתורים
ואפשרויות מתקדמות. אבל מה שמתחיל כפגם חביב וחינני, יכול להפוך לאורך זמן למחסום בפני גדילה והתפתחות.
-
להיכנס לעמוד משתמש ולדעת אם הוא עוקב אחר העדכונים שלך (בלי לעבור בצורה ידנית על רשימת האנשים שעוקבים אחריך, אחד-אחד)
-
להגיב ישירות לטוויט ולא רק למשתמש – ולראות את כל התגובות שנשלחו לטוויט מסוים
-
לקבץ טוויטים לפי משתמשים, כדי לשלוט בתצוגת עמוד הבית שלי
-
לחבר בקלות את טוויטר עם רשתות חברתיות אחרות, לדוגמא – להעביר לינק מטוויטר ישירות לחשבון הדלישס שלי
-
לעצב את עמוד הפרופיל שלי כמו שאני רוצה. כיום, המשתמשים עוקפים את יכולות העיצוב המוגבלות על ידי העלאת תמונה שמספרת על עצמם – כרקע של העמוד.
ומה חסר לכם?
« בחזרה — להמשך חיפוש »